הפוליטיקאים בישראל יגלו בקרוב מאוד כי בבחירות הקרובות מהפכת התארכות החיים כבר נוכחת במרחב ההשפעה הציבורי והצבעתם של הקהלים המבוגרים בקלפי תשנה את המפה הפוליטית, הן ברמה הארצית והן ברמה המוניציפאלית. הקהלים המבוגרים – אזרחים מעל גיל 60 מהווים כ- 30% מבעלי זכות הבחירה במדינת ישראל.
בבחירות האחרונות לכנסת ה-20 הוערך כוחם של הקהלים המבוגרים במעל ל-25 מנדטים ובבחירות לרשויות המקומיות מעורבותם הייתה גדולה אף יותר. ובכל זאת המבוגרים הישראלים נתקלים באטימות והתעלמות מצד המערכת הפוליטית בכלל, ומצד נבחרי העם בכנסת בפרט.
"נטו משפחה" צועקות הכותרות מדף המסרים של מפלגת "כולנו" אך למעשה הן אומרות בשקט "ברוטו אזרחים וותיקים". "הגמלאים עם יאיר לפיד" הוכרז במסיבת עיתונאים חגיגית ערב הבחירות לכנסת
ה-20. מה שגילו בהמשך זה שאולי עם יאיר לפיד יש עתיד למעמד הביניים, אבל ללא ספק אין עתיד לאזרחים הוותיקים. אריה מחלוף דרעי לא הפסיק לדבר מעל כל בימה על "השקופים". אבל למי הוא באמת התכוון? בטוח שלא לאזרחים הוותיקים.
אחרי כל ההצהרות, מה קרה אחרי הבחירות? סגרו את המשרד לאזרחים וותיקים ובמקומו פתחו משרד לשוויון חברתי. המשמעות - פחות השפעה לאזרחים הוותיקים, יותר כוח ותקציבים לשרה גמליאל, שהצהירה ערב מנויה כי מתפקידה לפעול לקידום האזרחים הוותיקים, הצעירים, הנשים והמיעוטים. במלים אחרות: ערב רב של אינטרסים ועירבוביה של אוכלוסיות, שכל קשר ביניהן מקרי לחלוטין.
בפועל, במקום שהמשרד יפעל למען קידום הזכויות של האזרחים הוותיקים, כפי שהובטח, הוא עסוק בבזבוז תקציבי עתק על פרסום מספר טלפון שבאמצעותו האזרחים הוותיקים יכולים לברר אילו זכויות "אין" להם. פשוט כי אף אחד בממשלה לא פועל כדי להשיג להם זכויות חדשות ומעודכנות כבר יותר מעשור.
לצורך הבנה מהירה של כוחם האלקטורלי של הקהלים המבוגרים בישראל צריך לדבר במספרים. לקראת יום העצמאות ה 69 של מדינת ישראל, פרסם הלמ"ס דו"ח לפיו אוכלוסיית ישראל מונה 8.680 מיליון תושבים. מתוכם פחות מ- 5% מתנחלים, כ - 9% חרדים, כ- 10% הגדירו עצמם כדתיים, ו- 20% מאזרחי מדינת ישראל הם ערבים.
חשוב לציין שבכל אחד מהמגזרים יש להפחית בממוצע 34% מבעלי זכות הבחירה, מכיוון שהם מתחת לגיל 18 ואינם זכאים להצביע בקלפי.
הנתון החשוב והמעניין ביותר בדו"ח מצביע על כך שכ- 25% בעלי זכות בחירה שהם מעל ל- 1,300,000 אישה ואיש הם בני 60 ומעלה. כלומר, בחישוב פשוט, הקהלים המבוגרים בישראל הם כח פוליטי יותר גדול מהחרדים, המתנחלים, הדתיים והערבים.
לכן, השאלה המתבקשת: מדוע הקהלים המבוגרים אינם מיוצגים ואין להם מפלגה בכנסת?
אין ספק שבבחירות הקרובות לכנסת ולרשויות המקומיות מספרם ההולך וגדל של הקהלים המבוגרים בישראל יבוא לידי ביטוי יותר מתמיד. זאת ועוד, גם בעלי זכות הבחירה המבוגרים מבינים שהם מסוגלים להכריע את גורל הבחירות הבאות. הם מצביעים באחוזים יותר גבוהים משאר האוכלוסייה , יש להם יותר זמן פנוי לעסוק בפוליטיקה, הם מעורבים, הם גאים על הזכות שנתנה להם לבחור והם מנצלים את זכותם האזרחית.
ככלל, הקהלים המבוגרים שונים בתכלית מה'גמלאים' של לפני שני עשורים. הם חכמים יותר, דעתניים יותר, טכנולוגיים יותר והם, וכאן השינוי הגדול, נאמנים פחות למפלגות או מנהיגים פוליטיים כפי שהיה בעבר. המבוגרים של היום נמצאים בשלב בחיים בו הם עסוקים רק בנושאים שחשובים להם. אין ספק שהם כוח אלקטוראלי שלא ניתן עוד להתעלם ממנו.
נתון חשוב אחרון: למרות שבמדינת ישראל הגבילו את גיל הפרישה לגברים ונשים עדין נשאר מקום עבודה אחד ש- 40% מהעובדים שלו הם מעל גיל 60 ושכמעט 20% מהעובדים שלו כבר מזמן עברו את גיל הפרישה וממשיכים לעבוד במרץ. ניחשתם נכונה – מקום העבודה הזה הוא כנסת ישראל.
נכון להיום 47 חברי כנסת הם בני 60 ומעלה ו- 21 חברי כנסת הם מעל גיל הפרישה.
אזרחים ותיקים ואלו שבדרך - הגיע הזמן להתאחד. הגיע הזמן להשמיע את הקול.
הגיע הזמן לדרוש משרד אקטיבי ומתוקצב, שיטפל בכם ובזכויות שלכם כבר היום ומתוך הסתכלות על עתידכם. הגיע הזמן אולי אפילו לחשוב על הקמת מפלגה שתייצג את הקהלים המבוגרים בכבוד ובגאווה ושהמסרים העיקריים שלה יהיו פשוטים וצודקים - מגיע לאזרחים הוותיקים שר במשרה מלאה!!
או במילים אחרות:
נטו קהלים מבוגרים.
יש עתיד לקהלים המבוגרים.
הקהלים המבוגרים כבר לא שקופים.
וכן, זה מגיע לכולנו